פסטיבל ההולי, פסטיבל ההוליקה, פסטיבל האביב ופסטיבל אהבה

הודו היא מדינת הפסטיבלים. כמעט בכל חודש מוצאים ההודים סיבה אחרת לחגוג ועובדה זו הופכת את שיגרת החיים בתת היבשת המרתקת הזו למעניינת הרבה יותר. מבין כל החגיגות יש כמה פסטיבלים בולטים במיוחד, ואם אתם מתכננים להגיע להודו בימי החגיגות מומלץ לא לפספס. 

הולי הוא אחד הפסטיבלים המפורסמים והפופולריים ביותר בהודו ובנפאל. הוא נחוג יום אחרי ליל הירח המלא של חודש פהאלגונה בפברואר או מרץ ומציין את סוף החורף כסמל לניצחון הטוב על הרע. 

בכל מקדש הינדי בהודו נערך פסטיבל. בדרך כלל מוציאים החוצה ביום הפסטיבל את פסל האל הנמצא בתוככי המקדש, נושאים אותו על כפיים בתהלוכה ברחוב והמאמינים סוגדים לו. אלים ממין זכר נלקחים לעתים קרובות אל פסלי בנות זוגם, ושם משעשעים אותן בשירים, בריקודים ובמזמורי הלל כרצון לגשר על הפער ביניהם. דם של קורבנות מוגש כמנחה לאלות דוגמת קאלי ודורגא.

פסטיבל ההולי, או בשמו המלא ההוליקה, הוא אחד הפסטיבלים הגדולים בהודו ובנפאל, וללא ספק הצבעוני שבהם. הוא נחגג לקראת האביב, ומסמל את השחרור מן החורף. ההינדים חוגגים את פוריותה של האדמה ונפרדים מהחורף. בנוסף להיותו חג אביב, להולי יש גם משמעות דתית, והוא נועד להנציח אירועים מן המיתולוגיה ההודית.

ההולי נחגג על ידי בני דת ההינדו ובני הדת הסיקית, והוא שילוב של פסטיבל אביב החוגג את השחרור מן החורף, ובאופן סמלי גם את השחרור מן הצד האפל שלנו, פסטיבל אהבה, חג מדורות – מעיין ל"ג בעומר, מזכיר את פורים בצבעוניותו ואת שבועות במנהג התזת מים על עוברים ושבים.

המסורת בהודו, שלא כמו במערב, היא חלק בלתי נפרד מהתרבות ולכן כל בני הדת ההינדואיסטית והסיקית, המהווים את הרוב המשמעותי בהודו, ילדים, גברים, נשים וזקנים משתתפים בחגיגות הצבעוניות הללו.

מקורו של ההולי במיתולוגיה ההודית, עוד לפני תחילת הספירה הנוצרית. המיתולוגיה ההודית הענפה טומנת בחובה אינסוף סיפורי מעשיות וגבורה, ולכל חג, עיר, נהר ואבן מתלווים סיפורים המאדירים את כוחם של האלים הכל יכולים, מעצימים את כוחות הטוב ומספרים על נפילת כוחות הרשע. ממש כמו בסרט הודי טיפוסי, לכל סיפור סוף טוב ורומנטי. החיבור של התרבות ההודית לרעיון הזה הוא כל כך חזק ועתיק עד כדי כך שהם ממש חיים אותו.

הסיפור הפופולארי ביותר מספר על מלך השדים אשר חפץ בכוח ושררה אינסופיים. הוא דרש לקבל מעמד של אל, ודרש מנתיניו שיפסיקו להשתחוות לאל וישנו ויתחילו להשתחוות ולעבוד אותו במקום. בנו של המלך, אחד המאמינים המסורים ביותר של וישנו, מסרב לקבל את הגזרה וחוזר שוב ושוב בפני אביו על הטענה כי וישנו הוא האל החזק והעוצמתי ביותר. המלך, בכעסו הרב, רוצה להוציא להורג את בנו ומבקש מאחותו, השדה הוליקה, שתיקח אותו בידיו ותצעד איתו אל תוך להבות המדורה. השדה הוליקה אמורה להיות חסינה בפני אש, אך היא אינה יודעת כי חסינותה ברת תוקף רק אם היא צועדת לבדה אל המדורה. הוליקה נשרפת, וישנו מציל את בן המלך המאמין והמסור מן הלהבות והורג את אביו. הנסיך הצעיר והטוב יורש את הכתר והשקט חוזר לרחובות העיר.

כזכר לסיפור הזה, בגרסאותיו השונות והמשונות, מדליקים ההודים בתחילת הפסטיבל מדורות ולפידים המסמלים את שריפת היצרים, הרוע, הקנאה ויתר התכונות השליליות שמייצגים השדים, ומכאן גם שמו המלא של החג "הוליקה".

פסטיבל אביב 

סיפור נוסף המתקשר להולי הוא סיפור אהבתם וחתונתם של קרישנה ואהובתו ראדה ולכבודם מציין ההולי גם את יום האהבה ההינדואיסטי.

מספר ימים לפני הפסטיבל אוספים בכיכרות העיר ערמות עצים וענפים, ובערב לפני החג מדליקים מדורות ענק ורוקדים סביבן. לאחר טקסי האש מתחילות חגיגות הצבע ההמוניות, שיאו של הפסטיבל, המשלבות אבקות צבעוניות הנזרקות על כל עובר ושב, ואקדחי מים המשפריצים סילוני מים צבעוניים להשלמת המראה. 

קשה שלא להיסחף אחר תחושת החגיגה הכללית והצבעונית ששורה בזמן הפסטיבל, שנמשך בדרך כלל יומיים. המנהג הרווח ביותר הוא התזת אבקה בצבעים עזים המכונה גלאל, התזת מים צבעוניים על העוברים ושבים, והשלכת בלוני מים, וזאת משום שההינדים מאמינים שזהו הזמן לחגוג את הצבעים הרבים של האביב.

מעבר לכל אלה, מה שמיוחד באמת בהולי הוא שבירה, ולו ליום אחד, של המבנה החברתי הנוקשה וקירוב בין השכבות החברתיות השונות. בזמן ההולי אפשר לראות, באופן נדיר, גברים ונשים, מבוגרים וצעירים, עשירים ועניים, בני קסטות שונות - כולם חוגגים בשמחה זה לצד זה. גם הכללים החברתיים המקובלים הופכים להיות רופפים יותר ביום הזה, כולם מרשים לעצמם להשתחרר ואף אחד לא מצפה להתנהגות מנומסת, למשל.